מסופר על אשה נגשה לרב להתייעץ עימו אם כדאי לה לשמור על טהרת המשפחה. "בוודאי" עונה לה הרב "כך תרוויחי עוד 12 חגים בשנה"... ציון ליל הטבילה כחג אישי ורומנטי בין בני הזוג הוא מרכיב חיוני ומרכזי בחיי הנישואין. בזמן הריחוק, הרגשות המתעוררים גואים, נוצר געגוע, כמיהה, הגוברת עם הימים, ובאה לידי ביטוי חזק בליל הטבילה. בזמן הריחוק הזוג גם מפסיק לרגע להשתמש בחושניות כמרכיב עיקרי בקשר, ומגלה אופקים חדשים ורבדים נוספים בבן הזוג. זאת בייחוד בשנים הראשונות והצעירות. אותו רובד נוסף המתגלה במקביל ילווה את הזוג גם בשנותיהם המתבגרות, כאשר הקשר הופך ליותר רוחני ופחות פזיולוגי. בגדול ניתן לומר כי כללי טהרת המשפחה נלחמים באיום הגדול ביותר על חיי הנישואין: השגרה ובעקבותיה השיעמום וחוסר העניין. למעשה מהותם של הנישואין היא למנף את חיי המין, לרומם אותם מעל החושניות הנמוכה, ולהעניק להם את המימד האישי, הרוחני. כך היהדות מקפידה לשמור »להמשך

האמת שבימים כתיקונם לא הייתי בכלל נאלץ לכתוב מאמר מעין זה. הדרת נשים? יהדות? בדת הדוגלת כי "האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו, עליו הכתוב אומר: וידעת כי שלום אוהליך", בדת המקבעת לראשונה את עקרונות החיוב של הגבר כלפי אשתו, בדת שלראשונה הכתירה נשים לעמוד בראש המחנה ואף בראש הצבא, נשים כמו דבורה, חולדה ועוד. דת המעלה על נס נשים דגולות, כמו ארבעת האמהות, מרים, אחות משה, שהייתה הצלע השלישי במשולש של משה ואהרן בהנהגת העם במדבר, ועוד ועוד. לדבר על הדרת נשים בהקשר של הדת הזו, זה עלבון לאינטליגנציה האנושית בכלל, והיהודית בפרט. אבל נדמה, שיש אנשים אשר קשה להם לשאת את רעיון כי בקרב החרדים האשה מכובדת יותר, חברה שקוראת תיגר על השקפת העולם המודרני המרשה לעצמו לעיתים לראות באשה כאובייקט מיני בלבד, תוך החצנה מתירנית של האלמנטים הפוגעניים ביותר. שלא לדבר על שימוש בגופה של אשה כמקדם מכירות. כבוד האשה, כבר »להמשך